עירובין ע״ה ב:ח׳-ט׳

מהדורה: מהדורת וויליאם דייוידסון - ארמית המנוקד

8 רש"י פתח ↗

אמר רב יוסף תני רבי אם היו ג' - בין ב' החצירות אוסרין ולא מיבעיא שנים בפנימית דהויא רגל האסורה אלא אפי' שנים בחיצונה אסור עד שעירבו שתיהן יחד גזירה משום רבים בפנימית:

8 ביאור שטיינזלץ פתח ↗

א נאמר במשנה: ואם היו החצירות של יחידים אין צריכים לערב. אמר רב יוסף, תני שנה רבי: היו שלשה אנשים בשתי החצירות — אסורין בלא עירוב. בין שהיו שנים בחיצונה ואחד בפנימית, ובין שהיו שנים בפנימית ואחד בחיצונה.

8 ריטב"א פתח ↗

אמר רב. פי׳ והבתי׳ הם פתוחי׳ זה לזה ופתוחי׳ לחצרות והם לתשמיש החצרות ושתי חצרות אלו באו לערב ביחד ונתנו עירובן באמצעית וכלה פשוטה היא. בדיק להו רחבה לרבנן פי׳ הא מיירי בשערבה כל חצר לעצמה ויש לכל אחת זכות בבתים ההם שפתוחי׳ להו כל אחת מהן נותנה העירוב בבית הסמוך לחברת׳ ועוש׳ מן הבית הסמוך לה בית שער נמצא כל בית ובית מהם שזו עוש׳ אות׳ בית שער וזו עושה אותו בית שמניחין בה עירוב דבעי׳ דלא להוי בית שער ובודאי כל שאתה עושה אותו בית אסור לטלטל ולהכניס ולהוציא לשם שהרי לא ערבו אותו ואם אתה אומר לזה שהביא הסמוכ׳ לא נידונית כבית נמצא שערובו רחוק ממנו שהרי הבית האסו׳ מפסיק בינו ובין עירובו וא״א לו להביאו אצלו ודוק:

9 רש"י פתח ↗

לא תציתו ליה - למאי דתני לה משמיה דרבי דלאו מתני' היא אלא שמעתא דרב יוסף היא:

9 ביאור שטיינזלץ פתח ↗

אמר להו להם רב ביבי לחכמים: לא תציתו ליה, אנא אמריתה ניהלה אל תקשיבו לו, שטעות בידו, כי אני אמרתי אותה לו, ומשמיה ומשמו של רב אדא בר אהבה אמריתה ניהלה אמרתי אותה לו, אלא משום שחלה רב יוסף נשתכח ממנו דיוק הדברים, והנוסח הנכון היה כך: אם היו שנים בחיצונה אסור, הואיל ואני קורא בהן רבים בחיצונה, וגזרו חכמים שיהיו רבים אלה אוסרים את הפנימית. אמר רב יוסף בהשתוממות כששמע זאת: מריה ריבונו של אברהם! 'רבים' ב'רבי' איחלף התחלף לי, שכשהחל להיזכר בתלמודו מחדש נדמה היה לו בטעות כי הלכה זו נאמרה בשם "רבי", במקום שנאמרה בדין "רבים", ובשל טעות זאת יצר אותה גירסה מדומה.

9 רי"ף עירובין פתח ↗

דף עה: ואם היו של יחידים וכו': אמר רב ביבי משמיה דרב אדא בר אהבה שלשה אסורין:

8 וְאִם הָיוּ שֶׁל יְחִידִים וְכוּ׳. אָמַר רַב יוֹסֵף, תָּנֵי רַבִּי: הָיוּ שְׁלֹשָׁה — אֲסוּרִין.

9 אֲמַר לְהוּ רַב בִּיבִי: לָא תְּצִיתוּ לֵיהּ, אֲנָא אַמְרִיתַהּ נִיהֲלֵהּ, וּמִשְּׁמֵיהּ דְּרַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה אַמְרִיתַהּ נִיהֲלֵהּ, הוֹאִיל וַאֲנִי קוֹרֵא בָּהֶן רַבִּים בַּחִיצוֹנָה. אָמַר רַב יוֹסֵף: מָרֵיהּ דְּאַבְרָהָם! ״רַבִּים״ בְּ״רַבִּי״ אִיחַלַּף לִי.

8 רא"ש פתח ↗

גמ' אמר ר' אבין אמר רבי ינאי שלש מחלוקת בדבר. ר' עקיבא סבר אפילו רגל המותרת במקומה אוסרת שלא במקומה. ורבנן סברי אפי' רגל האסורה במקומה אינה אוסרת שלא במקומה ותנא דקתני חיצונה ולא הפנימית שתיהן אסורות סבר דרגל המותרת במקומה אינה אוסרת שלא במקומה. ורגל האסורה במקומה אוסרת שלא במקומה. וקי"ל כדברי המכריע. וכן מוכחא סוגיא דכולה פירקין. וכן פסק הראב"ד ז"ל והר"ז הלוי ז"ל: נתנו במקום אחד. מאי מקום אחד. אמר רב יהודה אמר רב חיצונה ואמאי קרי לה מקום אחד. מקום המיוחד לשתיהן: ואם היו של יחידים כו' אמר רב ביבי משמיה דרב אדא בר אהבה שלשה אסורין. פרש"י אם שלשה דרין בשתי חצירות אסורין ואפילו יחיד בפנימית ושנים בחיצונה. מאי טעמא. הואיל ואני קורא בהן רבים בחיצונה דהרואים שנים דרים בחיצונה סבור דגם בפנימית דרים שנים ואתי למימר דרגל האסורה אינה אוסרת. ורב אלפס ז"ל פירש אין קורין יחידים אלא בזמן שהם שתי חצירות ובכל חצר וחצר דר אחד שנמצאו כולן שנים. אבל אם היו כולם שלש חצירות ובכל חצר דר אחד שנמצאו כולם שלשה אסורין. מ"ט הואיל ואני קורא בהן רבים בחיצונה דכל שלשה רבים. וכיון דשלשה דורסין בחיצונה הרי הן רבים ואוסרים. ושמואל אמר לעולם מותרים עד שיהו שנים בפנימית שנים שלא עירבו לפיכך אוסרים בחיצונה. אמר ר' אלעזר נכרי הרי הוא כרבים ואוסר. מאי שנא ישראל דיחיד אין אוסר. דכל מאן דחזי להו דמטלטלין אי ידע דיחיד הוא ידע דכל יחיד שרי לטלטולי ואי לא ידע אמר בדעתיה לא מטלטלי אלא משום דעירבו בהדי הדדי. אי הכי נכרי נמי נימא אי ידע דיחיד הוא הא ידע ואי לא ידע אמר בדעתיה האי דמטלטל דאגיר מיניה הוא. סתם נכרי אי איתא דאגר מיפעא פעי וכיון דלא פעי אמרי מטלטל במקום נכרי ולפיכך אסור פרש"י דר"א כשמואל ס"ל ומיירי משום דאיכא נכרי בפנימית ושני ישראלים בחיצונה וקאמר דאף על גב דישראל אחד בפנימית לא הוה אוסר נכרי אוסר. דאי כרב אדא בר אהבה ס"ל דאוסר מאי איריא נכרי אפילו ישראל נמי. וליכא למימר כרב אדא ס"ל ומיירי דאיכא נכרי בפנימית וישראל אחד בחיצונה. דבכי האי גונא אפי' נכרי לא אסר והלכה כשמואל דר"א קאי כוותיה. ועוד דהלכה כדברי המיקל בעירוב. ולפירוש רב אלפס ז"ל אתיא ר"א שפיר כרב אדא דרב אדא איירי בשלש חצירות ור' אלעזר איירי בשתי חצירות:

8 רבינו חננאל פתח ↗

פיסקא ואם היו של יחידים אין צריכין לערב. אמר רב יוסף אמר רב ג' אסורין פי' אין ניתרין יחידים אלא בזמן שהן ב' חצרות ובכל חצר דר אחד. אבל בג' חצירות ובכל חצר דר אחד שנמצאו כולן ג' אסורין.

8 תוספתא כפשוטה על עירובין פתח ↗

72-73. הראשנה של רבים והפנימית של יחיד חיצונה צריכה עירוב, והפנימית אין צריכה עירוב. בד, כי"ע, כי"ל וקג"נ: החיצונה של רבים וכו'. ולשיטת הירושלמי הנ"ל, אף ר"ע מודה בה, שהרי יחיד אינו צריך לערב כלל, ורגל מותרת כזאת אינה אוסרת אפילו לר' עקיבה. אבל לשיטת הבבלי, בבא זו היא כחכמים, אבל לר"ע חיצונה אסורה אם לא עירבו שתי החצירות יחד, מפני שרגל המותרת של היחיד אוסרת את החיצונה.ושוב אמרו בבבלי ע"ה ב': היו ג' אסורין, ופירש"י שדווקא אם היו החצירות של יחידים אינן צריכות לערב, אבל אם היו ג' אנשים בשתיהן, אפילו אחד בפנימית ושנים בחיצונה, צריכות החצירות לערב יחד, גזירה משום שנים בפנימית ואחד בחיצונה, שהפנימית אוסרת את החיצונה אם לא עירבו. ושמואל חולק שם על הלכה זו. ובס' עצי אלמוגים סי' שע"ח ס"ק ז', קנ"ו ע"א, הקשה מכאן על פירש"י, שהרי כאן מפורש שאם היתה החיצונה של רבים ופנימית של יחיד אין הפנימית אוסרת עליה, אם עירבה החיצונה לעצמה, והכריח מכאן כפירוש הרי"ף בבבלי שאם היו ג' פירושו שהיו ג' חצירות, ובכל חצר דר יחידי, וכן פירש הר"ח במקומו, ולפי פירוש זה אינו עניין כלל לתוספתא שלנו. ועיי"ש שתירץ שרש"י יפרש שברייתא זו כחכמים בתראי שאפילו רגל האסורה אינה אוסרת, עיי"ש שנדחק מאד. ועיין מ"ש להלן, שו' 81, ד"ה והואיל.

9 תוספות פתח ↗

ואני קורא בהם רבים בחיצונה - ויסברו שיש כמו כן שנים בפנימית ולא עירבו אבל כשיש שנים בפנימית ועירבו לא גזרינן אטו לא עירבו דעירבו אטו לא עירבו לא גזרינן אבל כשיש אחד בפנימית ולא עירבו יסברו שהם שנים כמו בחיצונה והרי לא עירבו:

9 רבינו חננאל פתח ↗

ואמר רב ביבי אנא אמרתה ליה ומשמיה דרב אדא בר אהבה אמרת ליה ולא משמיה דר' ומ"ט ג' חצירות ובכל חצר שוכן יחיד אסורין הואיל ואני וקורא רבים בחיצונה כי כל שלשה רבים הם ועכשיו שנמצאו דורסין אותה שלשה והן רבים אסורין אמר רב יוסף מארי דאברהם רבים ברבי איחלף לי. כלומר אמר לי רב ביבי רבים ונתחלף לי וקבעתי שמועה זו ברבי ושמואל אמר לעולם מותרין עד שיהו בפנימית ב' ולא עירבו לפיכך אסורין בחיצונית שהן רגל האסורה. אר"א נכרי הרי הוא כרבים ואוסר ואמרינן מ"ש דישראל יחיד לא אסר דכל מאן דחזי ליה דמטלטל אמרינן אי ידע דיחיד הוא הא ידע ואי לא אמר בדעתיה האי דמטלטל משום דאגר מיניה.

9 מראי מקומות הערות וציונים על תורה אור פתח ↗

ורב יוסף אמר מרא דאברהם: עירובין עה, ב. וש"נ.

« עירובין ע״ה ע״א עירובין ע״ו ע״א »